החומוס הוא אחד מהקטניות הראשונות ששימשו למאכל אדם. מוצאו הוא ככל הנראה בצפון הודו, והוא תורבת במזרח התיכון בסביבות 3000 לפנה”ס, קטנייה עשירה זו ומשמשות כחומר גלם למאכל הלאומי הפלפל. גרגירי החומוס עשירים בחלבון, סיבים תזונתיים, ברזל, סידן ומינרלים נוספים החיוניים לבריאות העצם: אבץ ונחושת. כמו כן, גרגירי החומוס עשירים בחומצה פולית החיונית לבנית דנ”א וחומצות אמינו שמאוד חשוב לפני ובמהלך הריון. חומוס אינו משמין עשיר בחלבון ומעורר תחושת שובע עקב הסיבים התזונתייים המצויים בו.
החומר הפעיל בצמח הכורכום נקרא כורכומין . מחקרים מצאו כי לחומר זה תכונות אנטי-דלקתיות, נוגדות-חמצון ונוגדות-סרטן, וכן כי הוא יכול לגרום לאפופטוזה (מוות תאי מתוכנת) של תאים סרטניים אנושיים. קיימות ראיות מעטות בלבד לתועלת שבכורכומין, עקב מספר מצומצם של מחקרים קליניים שעוסקים בו.[2] מחקר שנערך בבית החולים שיבא מצא כי כורכומין מסייע בטיפול במחלת קוליטיס כיבית. שותף למחקר הדגיש כי ריכוז הכורכומין בכורכום, 5%, נמוך מכדי שצריכת כורכום תהווה טיפול במחלה.
כורכום הוא גם חומר בוחן לחומציות, הוא משנה את צבעו לאדום כאשר מייצר מגע עם בסיס ומצהיב במגע עם חומצה.