ישנם סוגים רבים של עדשים הנבדלים זה מזה בגדלם ובצבעם. כולן בעלות ערך תזונתי גבוה. עדשים עשירות בחלבון, בסיבים ובברזל והן קלות לעיכול מקיטניות אחרות, לכן הן משמשות חומר גלם מרכזי במטבח הצמחוני.
ישנם סוגים רבים של עדשים הנבדלים זה מזה בגדלם ובצבעם.
כולן בעלות ערך תזונתי גבוה. עדשים עשירות בחלבון, בסיבים ובברזל
והן קלות לעיכול מקיטניות אחרות, לכן הן משמשות חומר גלם מרכזי במטבח הצמחוני.
מקור העדשים השחורות הוא מצרפת.
העדשים עשירים בחלבון ומכילים הרבה סיבים תזונתיים, מגנזיום, סידן, ברזל, ויטמינים A ו B1 וגם חומצה פולית
העדשים לא מכילים גופרית, ולכן שלא כמו שאר הקטניות הן קלות לעיכול (עם פחות תופעות לוואי) העדשים מסייעים לשמירה על רמת סוכר קבועה בדם, מורידים את הכולסטרול בדם,ומאזנים את לחץ הדם וכך מסייעים להורדת הסיכוי ללקות במחלות לב.
מוצאו ממרכז אסיה, מחבש ומארצות הים התיכון. בארץ גידלו את הפול עוד בימי התנ"ך, וכבר במקרא הוא נזכר בין הירקות החשובים לאדם – למאכל ולמספוא. במצרים, הפול נחשב כמאכל הלאומי.
הפול עשיר בחלבונים והוא בעל ערך קלורי רב.
מבחינה רפואית הפול נחשב משתן, מטהר, מכייח ומחזק.
נהוג לאכול את הפול ברוטב פטרוזיליה או עם סלט ואף ניתן להוסיף את הפול למנות פסטה, אורז, מרקים, פשטידות ולחביתות.