מקור העדשים השחורות הוא מצרפת. העדשים עשירים בחלבון ומכילים הרבה סיבים תזונתיים, מגנזיום, סידן, ברזל, ויטמינים A ו B1 וגם חומצה פולית העדשים לא מכילים גופרית, ולכן שלא כמו שאר הקטניות הן קלות לעיכול (עם פחות תופעות לוואי) העדשים מסייעים לשמירה על רמת סוכר קבועה בדם, מורידים את הכולסטרול בדם,ומאזנים את לחץ הדם וכך מסייעים להורדת הסיכוי ללקות במחלות לב.

מוצאו של הפול הוא ממרכז אסיה, מחבש ומארצות הים התיכון. פול הינו מקור מאוד טוב לסיבים תזונתיים, חומצה פולית ומקור טוב לחלבון, ברזל מגנזיום זרחן ונחושת.

מוצאו ממרכז אסיה, מחבש ומארצות הים התיכון. בארץ גידלו את הפול עוד בימי התנ"ך, וכבר במקרא הוא נזכר בין הירקות החשובים לאדם – למאכל ולמספוא. במצרים, הפול נחשב כמאכל הלאומי.‏‏ הפול עשיר בחלבונים והוא בעל ערך קלורי רב. מבחינה רפואית הפול נחשב משתן, מטהר, מכייח ומחזק. נהוג לאכול את הפול ברוטב פטרוזיליה או עם סלט ואף ניתן להוסיף את הפול למנות פסטה, אורז, מרקים, פשטידות ולחביתות.

במצרים, הפול נחשב כמאכל הלאומי.‏‏ הפול עשיר בחלבונים והוא בעל ערך קלורי רב. מבחינה רפואית הפול נחשב משתן, מטהר, מכייח ומחזק. נהוג לאכול את הפול ברוטב פטרוזיליה או עם סלט ואף ניתן להוסיף את הפול למנות פסטה, אורז, מרקים, פשטידות ולחביתות.

הפריקה מכילה יותר חלבונים וויטמינים ומינרלים מאשר רוב הדגנים שאנחנו מכירים. יש בה עד פי ארבעה מכמות הסיבים התזונתיים שמצויים באורז מלא וערכי הגלוטן שלה נמוכים בזכות הקציר המוקדם שלה. בטרם הספיקה החיטה לפתח את החלבון. בפריקה יש פחות קלוריות מאשר בגרגר החיטה העמילני הבוגר.

פִּשְׁתָּן או פִּשְׁתָּה תַּרְבּוּתִית (שם מדעי: Linum usitatissimum) הוא צמח מסוג פשתה ממשפחת הפשתיים. הוא צומח באזור אגן הים התיכון ועד הודו וככל הנראה בוית לראשונה באזור הסהר הפורה. פשתן היה אחד הגידולים העיקריים במצרים העתיקה.